קנס מצלמה בעקבות מהירות מופרזת ובקשה להארכת מועד להישפט

דרגו את המאמר

בקשה להארכת מועד להישפט - קנס מצלמה, מהירות מופרזת

המ"ש 5673-07-12

בית המשפט לתעבורה נדרש לבחון בקשה להארכת מועד להישפט אשר הוגשה על ידי אדם שהואשם בנהיגה במהירות מופרזת. מדובר בבקשה שהוגשה לפי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי. כנגד המבקש נרשם דו"ח בגין מהירות מופרזת שהונפק על בסיס מצלמה. מדובר אפוא בדו"ח מסוג ברירת משפט. המבקש הגיש בקשה להארכת מועד להישפט, כשנה וחמישה חודשים לאחר קבלת הדו"ח, וזאת על בסיס מספר טענות. המבקש טען כי הוא גילה את הדו"ח רק כשמונה חודשים קודם לכן, הוא לא ביצע את העבירה אלא אדם אחר אשר נהג ברכב בפועל, ואימו שילמה את הדו"ח בטעות.

[%Psakdin%]

המדינה התנגדה להארכת המועד להישפט וזאת משום שכבר במרץ 2011 (שמונה חודשים לפני שהמבקש טוען כי הדו"ח הגיע אליו), נשלח לאחרון דואר רשום (שחזר בציון "לא נדרש"). כמו כן, נטען כי בנובמבר 2011 המבקש פנה וביקש לשלם את הקנס המקורי. במסגרת פנייתו הנ"ל, נטען כי הוא לא העלה טענות בדבר זהות אחרת של נהג הרכב.

המדינה הוסיפה כי המבקש התלונן על אי קבלת הדואר הרשום, והוא נענה בפברואר 2012 שהוא יוכל לפנות בעניין לרשות הדואר. עם זאת, הודגש כי המבקש לא פעל בנדון, ורק לאחר מספר חודשים הוא פנה למדינה וטען לראשונה כי הוא לא נהג ברכב במועד האירוע. זאת ועוד, המבקש שילם את הקנס. דהיינו, המדינה טענה כי הוא למעשה "הודה בעבירה וריצה את עונשו".

הבקשה נדחית

בית המשפט בחן את טענות הצדדים וקבע כי דין הבקשה להארכת מועד להישפט - להידחות. בפסק הדין נקבע כי היות והמבקש שילם את הקנס, היה ניתן לראות בכך הוכחה כי הוא הודה במיוחס לו. הודגש כי "השכל הישר וניסיון החיים מלמדים על כך שבמידה ואדם מקבל קנס על עבירה שהוא לא ביצע, הוא לא ישתהה זמן רב עד אשר יעלה טענה בדבר טעות בזיהוי". כמו כן, בית המשפט דחה את הטענה של המבקש לכך ש"אימו שילמה את הקנס" וזאת משום שנקבע כי היא "לא התיישבה עם השכל הישר".

יתרה מכך, כאשר המבקש פנה למדינה בנובמבר 2011 בבקשה לשלם את הקנס המקורי, הוא לא ציין כי אדם אחר נהג ברכב במהירות מופרזת. בנוגע למשלוח הדואר, בית המשפט הדגיש בפני המבקש כי כאשר נשלח לפלוני דואר רשום בדבר קנס, חזקה על הדואר שהוא הגיע ליעדו, והוכחה אחרת רובצת לפתחו של הנמען. "לא זו אף זו, מהרגע שדו"ח משולם, הלכה היא כי הנאשם הודה בביצוע העבירה, הורשע ונגזר דינו" נכתב בפסק הדין, "לפיכך, מובן כי לא ניתן להאריך את המועד במקרה של תשלום הדו"ח וזאת אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן כפי שקבע בית המשפט העליון ברע"פ 2096/07 צפורה כוכבי נ' מדינת ישראל - מקרה בו לא ידע אדם ולא יכול היה לדעת כי תלוי נגדו אישום".

במקרה זה, המבקש קיבל לביתו את הקנס, שילם אותו, ורק במועד מאוחר יותר טען לראשונה כי הוא לא נהג ברכב. הודגש כי הטענה הנ"ל הועלתה על ידי המבקש בעקבות מכתב שנשלח לאחרון ממשרד הרישוי בדבר "צבירת נקודות". דהיינו, בית המשפט ציין כי סביר להניח שהמבקש היה מעוניין, עם קבלת מסמך צבירת הנקודות, לגלגל את האחריות באשר לעבירת המהירות לפתחו של אחר. "המבקש מבקש כיום, לאחר פרק של משמעותי, להיאבק על חפותו, וזאת מבלי שהיה בידיו להציג בפני בית המשפט הסבר אשר היה יכול להניח את הדעת בנוגע לשיהוי. כמו כן, לא הוכח כי נגרם למבקש עיוות דין, ןלא הייתה כל הצדקה להעתר לבקשתו", סיכם השופט את הדברים.