רגליות ייצוב במשאית לא ננעלו - הנהג הורשע בגרימת תאונת דרכים

דרגו את המאמר

רגלית משאית השתחררה במהלך נסיעה - האם בגין רשלנות נהג?

תד (י-ם) 7544-08-11‏

האם תאונת דרכים אשר במסגרתה רגלית מתוך משאית פגעה בחמישה הולכי רגל, התרחשה בגין רשלנות מצידו של נהג הרכב? האם מדובר ברשלנות הנהג או שמא אין להרשיע את האחרון בגרימת תאונת דרכים? סוגיה אשר זהו עניינה הונחה לפתחו של בית המשפט לתעבורה בירושלים.

כלי הרכב במקרה דנן היה משאית אשר משמשת גם בתור מנוף נייד. מטבע הדברים, כאשר המנוף עולה אל על, ומתנדנד באוויר, המשאית עלולה לאבד את שיווי משקלה. אי לכך, הותקנו על המשאית שתי רגליות אשר נועדו לייצב אותה. הרגליות אינן חלק מהרכיבים המשפיעים על תנועת המשאית והם הותקנו עליה לא על ידי היצרן המקורי של הרכב. התאונה במקרה הנ"ל התרחשה כאשר אחת הרגליות נפתחה באופן מקרי תוך כדי נסיעה. נהג המשאית, אשר הוגש כנגדו כתב האישום, נסע ברכב בספטמבר 2009. בשלב מסוים, אחת הרגליות של המשאית נפתחה ובלטה לצד המשאית. כתוצאה מכך נפגעו חמישה הולכי רגל אשר הלכו לתומם על שולי הכביש המשמשים להליכה. להולכי הרגל נגרמו פגיעות חמורות, והשופט אף ציין כי רק בנס התאונה לא גרמה גם לאובדן חיי אדם.

הרגלית השתחררה בעקבות אי נעילתה

הצדדים לא היו חלוקים בקשר לעובדה שהרגלית אכן השתחררה מהמשאית. עם זאת, עלתה השאלה האם הנאשם היה צריך להיות אחראי למחדל, אם לאו. בעניין זה, הבוחן המשטרתי קבע כי הרגלית השתחררה משום שהיא לא הייתה נצורה. המהנדס מטעם הנאשם העיד אף הוא כי "ככל הנראה, ידית האבטחה של הרגלית הייתה במצב פתוח". הבוחן העריך כי הידית לא הייתה נצורה משום שמי שעשה בה שימוש אחרון, לא דאג לדחוף אותה עד הסוף. לדבריו, במקרים כגון דא, כל תזוזה קטנה או סיבוב עדין היו יכולים לשחרר את הרגלית. בית המשפט, בהתבסס על הטענות הנ"ל, קבע כי הנאשם נסע כאשר הידית של הנצרה לא הייתה נעולה, והוא אף לא בדק את הידית טרם עלייתו למשאית.

[%Psakdin%]

הנאשם ניסה לטעון כי הוא לא היה אחראי לקרות התאונה. לדבריו, הרשות המפקחת בישראל לא פעלה בהתאם להוראות התקן האירופאי ולא אישרה את המשאית רק בכפוף לשני התקני נעילה לכל מייצב. בית המשפט קבע כי אין לקבל את טענות הנאשם. נקבע כי מדובר בסוגיה אשר לא קיים לגביה תקן ישראלי והמצב הוא "מצב ביניים טרם קבלת התקנים האירופיים". כמו כן, הודגש כי גם אם ההתקן היה שגוי וקל מדי, עדיין הנאשם התרשל כאשר נסע עם רגלית פתוחה. נקבע כי סוגיית ההתקן האירופאי לא הייתה יכולה להשפיע על הרשעתו של הנאשם אלא לכל היותר על שיקולי הענישה כנגדו.

האם הוכח שהנאשם השאיר את נצרת הידית פתוחה?

הנאשם הציג טענה נוספת. לדבריו, לא הייתה כל הוכחה כי דווקא הוא היה זה אשר השאיר את נצרת הידית במצב פתוח. לדבריו, לא הייתה כלפיו חובה לבדוק את הנצרה, לא על בסיס הוראה חוקית המחייבת לעשות כן, ולא מכוח תקנת תעבורה כלשהי. הודגש כי גם התביעה לא הוכיחה חובה חוקית כאמור. הנאשם ביקש להפנות בכך לפסק דין אשר ניתן בסוגיה דומה על ידי השופט חשין שקבע כי "אין כל ספק שכאשר הדין איננה קובע חובה מפורשת המוטלת על אדם, עבירת מחדל לא תקים חבות כלפי האחרון בגין מחדל שחדל". טענותיו הנ"ל של הנאשם נדחו אף הן בבית המשפט לתעבורה. נקבע כי האחרון התנהל באופן רשלני וזאת משום שהוא הכיר את הפוטנציאל המסוכן שיש לרכב כבד הנוסע עם רגלית פתוחה.

בית המשפט ציין כי סעיף 326 לחוק העונשין קובע שקיימות חובות על ממונה על דבר שיש בו סכנה. על פי סעיף זה, אדם אשר ממונה על דבר מסוכן צריך לנקוט במידה סבירה של קפידה וזהירות על מנת למנוע סכנה. אי קיום החובה הנ"ל יכול להביא, על פי החוק, להכרה בכך שהאחרון "גרם לתוצאות שנגרמו מחמת הפרת חובתו". הלכה פסוקה היא כי משאית הינה "רכב מסוכן מעצם טבעו אשר מחייב את בעליו לנקוט משנה זהירות בעת הנסיעה בו". "היה די בהוראות החיקוק והיצרן הנ"ל על מנת להגיע למסקנה שהנאשם התרשל בהתנהגותו", נכתב בהכרעת הדין.