הפקרה לאחר פגיעה על ידי אדם נורמטיבי ומאסר בפועל, האמנם?

דרגו את המאמר

אדם מן הישוב למאסר בפועל בעקבות הפקרה לאחר פגיעה

רע"פ 6988/12

עבירת ההפקרה לאחר פגיעה הינה עבירה חמורה ביותר במשפט התעבורה בישראל. במקרים בהם אדם מורשע בהפקרת פצוע לאחר תאונת דרכים, ייתכן בהחלט כי האחרון יאלץ לרצות מאסר בפועל. לא אחת, נאשמים המורשעים במסגרת משפט תעבורה הינם "אנשים נורמטיביים מן הישוב".

דהיינו, אנשים ללא עבר פלילי או תעבורתי (משמעותי) אשר מתמודדים לראשונה בחייהם עם בתי משפט וכתבי אישום. חשוב להדגיש כי כאשר העבירה הינה חמורה, ייתכן והעבר הנקי לא יועיל לנאשם. להלן דוגמא לחיזוק תפיסה זו כפי שהוא בא לידי ביטוי בערעור שהונח לפתחו של בית המשפט העליון.

מדובר בבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש כנגד גזר דין בבית המשפט לתעבורה, אשר "שלח" את האחרון למאסר מאחורי סורג ובריח למשך שנה. המבקש לא ביקש לערער על הרשעתו אלא על חומרת עונשו.

פגע בהולך רגל בצד הכביש

עובדות המקרה היו כדלקמן. המבקש הורשע לאחר שמיעת הוכחת בכתב אישום שייחס לו עבירה של הפקרה אחרי פגיעה לפי סעיף 64א(א) לפקודת התעבורה. בהכרעת הדין נקבע כי המבקש פגע בהולך רגל אשר הלך בצד הכביש וכתוצאה מכך הנפגע הוטח על מכסה המנוע, הועף אל שמשת המכונית, ראשו נחבט בחזית הרכב והוא הוטל לשוליו הימניים של הכביש.

מכסה המנוע של המכונית נמעך כתוצאה מהפגיעה, ושמשת חזית הרכב נופצה ונשברה כלפי פנים. חרף הפגיעה הקשה, המבקש לא עצר והמשיך בנסיעה. רק לאחר כרבע שעה הגיע למקום נהג אחר אשר הבחין בנפגע בצד הדרך, בעודו בחיים, כאשר הוא מדמם למוות. אמבולנס פינה את הפצוע לבית החולים וזה נפטר כעבור מספר ימים מפצעיו.

[%Psakdin%]

כאמור, המבקש לא עצר לאחר התאונה ולא דיווח על המקרה. יום למחרת, כאשר המבקש הגיע לעבודתו, הוא דיווח לקצין הרכב כי "במהלך נסיעתו הוא שמע חבטה" והצביע על הנזק שנגרם למכונית. קצין הרכב חשד כי מדובר בתאונת פגע וברח. אי לכך, הוא התקשר ליומנאית המשטרה על מנת לברר אודות אירועים מן הלילה האחרון. יומנאית המשטרה לא ידעה אודות התאונה וקצין הרכב פנה למשטרה פעם נוספת בחלוף כמה ימים, לאחר ששמע על תאונת פגע וברח בחדשות בטלוויזיה. כעת, קצין הרכב ניגש לבדוק את המכונית ומצא שיער אדם על שמשת החזית המנופצת. אי לכך, הוא פנה למשטרה וזו פתחה בחקירה. בסופו של דבר, הוגש כתב האישום כנגד המבקש והוא הורשע במיוחס לו.

במסגרת הכרעת דין מנומקת, בית המשפט לתעבורה הרשיע את המבקש וקבע כי האחרון ידע היטב שהוא פגע במנוח. נקבע כי לכל הפחות המבקש "עצם את עיניו" מלראות האם אכן הוא פגע באדם בעת הנסיעה. השופט מתח ביקורת חריפה על "היתממותו" של המבקש וקבע כי גם אם הוא היה נוהג בעיניים עצומות הוא היה צריך לדעת כי בנסיבות המקרה הוא פגע במשהו ועליו לעצור ולברר את מהות העניין. לא זו אף זו, השופט הדגיש כי המבקש המשיך בנסיעה במשך צמתים רבים ולא עצר גם כאשר היו לו הזדמנויות רבות לעשות כן.

למעשה, נקבע כי אם הוא חשש כי הוא נפגע מאבן (כפי שנטען על ידו במהלך המשפט), הרי שסביר להניח שהוא היה עוצר לאחר זמן קצר ומברר את מהות הפגיעה.

גזר דין חמור מתסקיר שירות המבחן

במסגרת תסקיר שירות המבחן צוין עברו הנורמטיבי של המבקש ומצבו הכלכלי הקשה של משפחתו. כמו כן, תסקיר שירות המבחן היה חיובי בסך הכול והועלתה אפשרות כי המבקש פעל כפי שפעל כתוצאה מ"עיוות חשיבה אשר נלווה עם הקושי לעמוד על משמעותם הקשה של האירועים". בסופו של דבר, למרות שתסקיר שירות המבחן המליץ על עבודות שירות בלבד, בית המשפט גזר על המבקש מאסר בפועל.

כפי שצוין לעיל, בית המשפט המחוזי דחה את הערעור על גזר הדין, ובית המשפט העליון הצטרף לקביעה זו. בפסק הדין בעליון נקבע כי המבקש פעל באופן חמור ביותר כאשר הוא הפקיר בצד הדרך אדם אשר מותו נגרם כתוצאה ישירה מפגיעת המכונית בו. "חיי אדם הינם חיי אדם. כאן מדובר בבחור צעיר אשר מצא את מותו בתאונת דרכים וגזר הדין לא היה עניין של מדיניות כי אם כזה אשר שירת את ההגנה על קדושת החיים".