שופטים מקלים עם נהגים אשר נתפסו נוהגים בשכרות - סקר

דרגו את המאמר

דו"ח: שופטי תעבורה גוזרי גזרי דין לקולא בגין נהיגה בשכרות

על פי דיווח באתר Ynet, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים עומדת לפרסם בקרוב את תוצאותיו של סקר אשר נערך עבורה בנוגע לענישה בגין נהיגה בשכרות. מממצאי הסקר עולה כי פעמים רבות בתי המשפט לתעבורה מקלים בעונשם של נהגים הנתפסים בגילופין. נטען כי שופטים רבים מנהיגים "מדרגי ענישה" אשר חורגים מהוראותיה הברורות של פקודת התעבורה באשר לנהיגה בשכרות.

      קראו עוד בתחום:

• נהיגה בשכרות, האם ניתן לחזור מהודאה?
• בדיקת שכרות, האם מותר לסרב?
• נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים
• בריחה משוטרים בשכרות גרמה לתאונת דרכים - האם מאסר בפועל?
• בקשה לביטול הרשעה בנהיגה בשכרות אשר ניתנה בהעדר הנאשם

עורכי הסקר טוענים כי מדובר במדרגים אשר יוצרים אפוא קורלציה בין שיעור האלכוהול שנתפס בגופו של הנאשם, לבין היקף פסילת הרישיון. המחקר בחן את פסיקותיהם של 28 שופטים בבתי המשפט לתעבורה ברחבי הארץ. עולה ממנו כי הפסילה הממוצעת בגין נהיגה בשכרות בשיעור של פחות מ-400 מ"ג לליטר אוויר נשוף עומדת על 9.2 חודשים. כאשר מדובר בנהגים אשר רמת השכרות שלהם עמדה על למעלה מ-600 מ"ג, סביר להניח שרישיונם ייפסל ל-21.3 חודשים בממוצע. יצוין כי החוק קובע שנהג אשר בדיקת משטרתית שנערכה לו הצביעה על 290 מ"ג ומעלה הינו שיכור האמור להיפסל לשנתיים לפחות.

הממוצע הכללי - 13.3 חודשים

המחקר בדק כ-1,280 תיקים העוסקים בנהיגה בשכרות והעלה כי ממוצע הפסילה הכולל של כל הנאשמים עמד על כ-13.3 חודשים "בלבד". יודגש כי החוק קובע כיום פסילת מינימום של שנתיים לפחות, ובית המשפט רשאי לסטות מהעונש רק בנסיבות חריגות ומנימוקים שיירשמו. נתוני המחקר יושבים למעשה בסתירה לטענות חוזרות ונשנות מצד בכירים במערך התביעה של המשטרה המעידים כי הסטייה מעונש המינימום הינה החריג ולא השגרה.

סוגיה נוספת אשר עלתה מנתוני המחקר הצביעה על מגמה "מדאיגה" בכל הנוגע לענישת נהגים אשר סירבו לעבור בדיקת אלכוהול. מדובר בנהגים אשר לא ניתן להציג כנגדם שיעור שכרות בכתב האישום. במקרים אלה, למרות שבית המשפט אמור לראות בהם כמי שנהגו בגילופין, גזר הדין הממוצע עומד על כ-14.3 חודשים בלבד (חודש אחד יותר מהממוצע הכללי).

יש להדגיש כי רבים במערכת המשפט, הן עורכי דין והן שופטים, הביעו לא אחת ביקורת על ענישת המינימום בגין נהיגה בשכרות. פעמים רבות נטען כי מדובר בעונש "חמור" מדי ואין ספק כי סטייה ממנו הינה מחויבת המציאות במקרים מסוימים. מולם, עומדים שופטים אחרים אשר סבורים כי מרגע שהמחוקק קבע בפקודת התעבורה ענישה מינימאלית בגין עבירה מסוימת, בית המשפט חייב ליישר קו עם החוק ולא לסטות ממנו ללא סיבה חריגה המצדיקה זאת. מדובר למעשה בוויכוח הישן נושן בנוגע לאיזון בין שלושת הגורמים העיקריים העומדים בבסיסם של גזרי דין - החוק, האינטרס הציבורי ועיקרון הענישה האינדיבידואלי.