סירוב לבדיקת שכרות היה בגין פערי שפה - זיכוי מחמת הספק

דרגו את המאמר

הסבר בנוגע לסירוב בדיקת שכרות צריך להינתן בשפה בה הנהג מדבר

תתע (חי') 6338-11-11‏ ‏

נהיגה בשכרות הינה עבירת תנועה נפוצה אשר רבים מהנהגים בישראל "נכשלים" בה מדי שבוע. ואכן, המשטרה מקיימת "מארבי" בדיקה בנוגע לנהיגה בשכרות בכל כבישי הארץ. כאשר שוטר מורה לנהג לעצור, והוא מעוניין לערוך לו בדיקת שכרות, שומה על הנהג לציית להוראות השוטר. סירוב לבדיקת שכרות נתפס בבית המשפט כעילה להרשעת הנהג בנהיגה בגילופין. עם זאת, הסירוב צריך להיות אמיתי.

דהיינו, בכדי שהמדינה תוכל להביא להרשעת הנהג בנהיגה בשכרות, עליה להוכיח מעל לכל ספק סביר כי הנאשם קיבל הסבר באשר למשמעות הסירוב וכי הוא עמד בסירובו חרף הדברים. להלן דוגמא למקרה בו פערי שפה בין הנהג לשוטר הביאו לכך שסירוב לבדיקת שכרות לא הוביל להרשעה במסגרת משפט תעבורה. מדובר בנהג דובר ערבית ושוטר דובר עברית.

במקרה דנן, הוגש כנגד הנאשם כתב אישום בגין נהיגה בשכרות. נטען כי האחרון הכשיל מספר פעמים את בדיקת הינשוף וזאת למרות שהוסבר לו באופן מפורש כיצד לבצע את הבדיקה. יתרה מכך, השוטר אף הזמין למקום מתנדב דובר ערבית. נטען כי המתנדב הסביר לנאשם בשפת אימו את החשיבות בביצוע הבדיקה. בית המשפט ציין כי למרות שייתכן והנאשם דובר את השפה העברית, ולמרות שיכול להיות שהוא "הבין גם הבין" את משמעות מעשיו, עלה ספק בהוכחת אשמתו. משפט תעבורה הינו משפט פלילי. אי לכך, המדינה צריכה להוכיח את ביצוע העבירה נשוא כתב האישום מעל לכל ספק סביר. ספק מבחינה זו עובד לטובתו של הנאשם.

לא הוכח איזה הסבר הנהג קיבל בערבית

מעדויות השוטרים עלה כי הללו הבינו בזמן אמת שהנאשם איננו דובר את השפה העברית ויש להסביר לו את הדברים בשפת אימו - ערבית. אי לכך, נקרא למקום מתנדב משטרתי דובר ערבית. השוטרים הסתמכו על דבריו של המתנדב כאשר זה אמר להם שהוא הסביר לנהג את משמעות הסירוב. עם זאת, במהלך המשפט לא הוכח מה המתנדב אמר בפועל לנהג במועד האירועים. המתנדב לא ערך מזכר ו/או דו"ח פעולה אשר היה ניתן ללמוד ממנו על מהות הדברים.

[%Psakdin%]

המדינה ביקשה להביא את המתנדב לעדות אך בית המשפט דחה את בקשתה הנ"ל. נקבע כי היות והמתנדב לא ערך מזכר ו/או דו"ח פעולה, ההגנה לא הייתה יכולה להתמודד עם טענותיו ו/או להתכונן לחקירתו כראוי. יתרה מכך, השופט ציין כי המדינה הייתה יכולה לדחות את הגשת כתב האישום עד להשלמת החקירה מול המתנדב, אך הדברים לא בוצעו. אי לכך, הסנגור נאלץ להתמודד עם מצב בו התביעה ביקשה להציג בפני בית המשפט עד תביעה שלא כדין. בית המשפט הדגיש כי אין מדובר ב"עניין פורמאלי" כי אם בתוכן ההסבר שניתן לנאשם שהיה מהות התיק במקרה דנן.
 

ספק סביר פועל לטובת הנאשם

המדינה ביקשה להסתמך על דברים אשר נרשמו על ידי השוטרים בדו"ח - "(המתנדב) הסביר לו (לנאשם) את המשמעות של ההכשלה". בית המשפט לא קיבל את הדברים. נקבע כי פקודת התעבורה מנחה באופן ברור שההסבר באשר למהות הסירוב יהיה "מפורש". השוטר אשר ערך את הדו"ח נשוא כתב האישום לא השכיל להעיד על תוכנו של ההסבר שניתן לנאשם ו/או על מהותו.

בנסיבות אלה, נקבע כי המדינה לא הוכיחה מהו ההסבר אשר ניתן לנאשם בפועל והספק הנ"ל הטה את הכף לטובתו של האחרון. יתרה מכך, בחינת דו"ח המשטרה ממועד האירועים פעלה אף היא לטובת הנאשם. הוכח כי השוטרים התרשמו כבר כאשר הם ביקשו מהנאשם לעבור בדיקת שכרות כי הוא איננו מבצע אותו מחמת "חוסר הבנה". אחד השוטרים העיד כי הוא נאלץ להראות לנאשם כיצד לבצע את הבדיקה באמצעות תנועות ידיים והבעות פנים. לסיכום, בית המשפט קבע כי המדינה לא הוכיחה את אשמתו של הנאשם והיה מקום לזכות את האחרון מחמת הספק.