הפקדת רישיון לאחר פסילה - האם דין פלילי או לבר-פלילי?

דרגו את המאמר

נהיגה בפסילה ודחיית טענת טעות במצב דברים

פל (י-ם) 7314-01-11

הנאשם במקרה דנן נפסל מנהיגה באפריל 2010. הנאשם לא הפקיד את רישיון הנהיגה שלו אלא לאחר שנתפס פעם נוספת כאשר הוא נוהג בזמן פסילה. המחלוקת במקרה דנן עסקה בשאלה האם הנאשם ידע או לא ידע על כך שהוא צריך למסור רישיון נהיגה או תצהיר כדי שמניין ימי הפסילה יחל להימנות?

ב"כ הנאשם טענה כי למרשה עמדה הגנת "טעות במצב משפטי" לפי סעיף 36יט' לחוק העונשין. כמו כן, הסנגורית הוסיפה כי עסקינן בדין אשר הינו לבר-פלילי. דהיינו, לא חלה על מרשה החזקה כי אי ידיעת החוק איננה פוטרת ועל כן יש לבחון את טעותו מכוח "טעות במצב דברים" לפי סעיף 34יח לחוק העונשין.

מה בין דין פלילי לדין לבר-פלילי?

כפי שניתן לראות, ההבחנה האם הפקדת רישיון נהיגה כתלות לתחילת מניין ימי פסילה הינה דין פלילי או דין לבר-פלילי - מהווה אפוא הבחנה עקרונית. דהיינו, אם בית המשפט יקבע כי מדובר בדין פלילי, אזי לא תקום לנאשם תרופה מבחינת "טעות במצב המשפטי" (אלא אם הנאשם היה מוכיח שהטעות הייתה "בלתי נמנעת באורח סביר"). עם זאת, אם בית המשפט היה קובע שעסקינן בדין לבר-פלילי, היה די לנאשם לעמוד בהוכחת הסייג "טעות במצב דברים". במצב זה, הנאשם היה יכול למצוא מזור בכך שהוא יוכיח "טעות כנה".

[%Articles%]

ההלכה הפסוקה טרם נתנה מענה חד משמעי לסוגיה משפטית זו. דהיינו, האם הפקדת רישיון מבחינת חישוב ימי פסילה הינה דין לבר-פלילי או דין פלילי (בכל הנוגע לטעות במצב משפטי או טעות במצב דברים). לדוגמא, בפל (חד') 162/05 מדינת ישראל נ' בירנבאום (אשר פורסם בנובמבר 2007), בית המשפט קבע כי סוגיה זו הינה בתחום הדין הפלילי ועל כן אי ידיעת הדין לא יכולה לפטור את הנאשם. עם זאת, בפ"ל (צפת) 7828-11-11 מדינת ישראל נ' ח'נג'ר (אשר ניתן במאי 2012), בית המשפט קבע כי הפקדת רישיון מבחינת חישוב ימי פסילה הינה הדין הלבר-פלילי. דהיינו, בעניין ח'נג'ר נקבע כי די בעמידה בהוכחת טעות כנה מבחינת טעות במצב דברים בכדי לזכות בזיכוי מהרשעה.

מן הכלל אל הפרט

במקרה דנן, בית המשפט לתעבורה קבע כי הוא נוטה יותר לגישה השנייה אשר הוצגה בעניין ח'נג'ר. דהיינו, שהדין הלבר-פלילי הוא הדין מבחינת הפקדת רישיון כתלות בתחילת ימי פסילה. עם זאת, השופט מצא עדיין כי יש להרשיע את הנאשם וזאת בהתבסס על חומר הראיות שהוצג בפניו.

ראשית, הנאשם קיבל הוראה מפורשת להציג את רישיון הנהיגה שלו כאשר הוא נעצר מחמת נהיגה בזמן פסילה, אך הוא ענה לשוטר שרישיון הנהיגה ניתן בעבר כבר לשוטר אחר (בעת הטלת הפסילה). מדובר היה בעדות שקר מצידו של הנאשם וזאת משום שכאשר הוא נעצר בפעם הראשונה הוא אמר לשוטר שאין בידיו רישיון נהיגה.

בית המשפט קבע כי זוהי הסיבה מדוע השוטר לא טרח להסביר לנאשם את משמעות החשיבות בהפקדת רישיון הנהיגה מבחינת הפסילה. בפסק הדין הודגש כי הנאשם הכשיל למעשה את השוטר בדברי הכזב שנאמרו על ידו, ועל כן הוא לא זכה להסבר ראוי מבחינת משמעות הפקדת הרישיון. יתרה מכך, הנאשם סירב להשיב על חלק מן השאלות בחקירה ולא בכדי. בית המשפט מצא בכך ראיות אשר חזקו את הטענה כי הנאשם לא היה תם לב בבואו להיחקר בפעם השנייה. הלכה פסוקה היא כי טעות במצב דברים תתקבל כאשר מדובר בטעות כנה. תום ליבו של הנאשם היה אפוא גורם מכריע במקרה דנן.