האם פסילה תקפה למרות שהיא ניתנה בהעדר הנאשם?

דרגו את המאמר

זיכוי מעבירה של נהיגה בזמן פסילה

נהגים רבים מאבדים את רישיון הנהיגה שלהם במסגרת משפט תעבורה וגזר דין שניתן בהעדרם. היות ותקופת פסילה מתחילה להימנות עם הפקדת הרישיון במזכירות בית המשפט, נשאלת השאלה האם היא תפוג לאחר שנים רבות חרף אי הפקדת הרישיון כלל? להלן דוגמא למקרה כאמור.

כנגד הנאשמת במקרה דנן ניתנו בשנת 2007 שלושה גזרי דין בבית המשפט לתעבורה. שלושת גזרי הדין ניתנו בהעדר הנאשמת. בכל אחד מהתיקים הנ"ל, הוחלט על שלילת רישיון נהיגה לחודשים רבים (14, 15 ו-24 חודשים). הנאשמת לא הפקידה את רישיון הנהיגה. אי לכך, על פי החוק, תקופת הפסילה לא החלה להימנות. בינתיים, חלפו חמש שנים עד לכתב האישום הנוכחי.

[%Articles%]

במקרה דנן, הוגש כנגד הנאשמת כתב אישום אשר ייחס לה עבירות של נהיגה ללא רישיון, נהיגה ללא ביטוח ונהיגה "בעודה פסולה לנהיגה ביודעין". במסגרת פרשת ההגנה, הנאשמת טענה כי היא אמנם נהגה ללא רישיון נהיגה בתוקף, אך היא לא ידעה שהיא נתונה תחת פסילה. כאמור, גזרי הדין שהורו על פסילת הרישיון ניתנו כנגד הנאשמת בהעדרה.

טענות המדינה באשר לידיעת הפסילה

המדינה הציגה מספר ראיות אשר היה בהן כדי להוכיח - לטענתה - את "ידיעת" הנאשמת אודות הפסילה. ראשית, בתום הנהיגה נשוא כתב האישום הנאשמת אמרה לשוטר שעצר אותה כי היא "ידעה שהיא בשלילה אך בגלל הקנסות היא לא הייתה יכולה לחדש את הרישיון".

הסנגור טען כי ההודעה בדבר פסילת הרישיון לא הייתה קבילה. כמו כן, נטען כי הנאשמת לא הודתה שהיא פסולה מלנהוג בגלל גזרי הדין. לטענת ב"כ הנאשמת, הסיבה שמרשתו אמרה לשוטר שהיא יודעת שהרישיון לא בתוקף הייתה משום שהיא הייתה סבורה כי היא פסולה מלנהוג מחמת אי תשלום קנסות (ולא בשל גזר דין בגין עבירות תנועה). מנגד, המדינה טענה כי היה בהודעתה של הנאשמת בכדי להוכיח את ידיעתה אודות הפסילה של בתי המשפט. כמו כן, נטען כי היות והנאשמת הודתה כי היא נסעה ללא רישיון, היה די בכך בכדי להרשיעה באמור.

המסגרת המשפטית

סעיף 67 לפקודת התעבורה קובע כי נהיגה בזמן פסילה הינה נהיגה אסורה, אך זאת רק אם מקבל/מחזיק הרישיון קיבל הודעה על כך שהוא נפסל מלנהוג. על פי רוב, המדינה מסוגלת להוכיח את ידיעתו של הנאשם אודות הפסילה על בסיס הצגת ראיות כגון בקשות שהוגשו בתיק מאוחר למתן גזר דין או אישורי מסירה. לעיתים, יש בהודעה של הנאשם לשוטר במזכר בכדי להוכיח ידיעה אודות פסילה. דהיינו, במידה והנאשם אומר לשוטר שעוצר אותו כי הוא יודע שהוא בפסילה, הוא לא יוכל להתמודד עם טענות "לא ידעתי" בבית המשפט לתעבורה.

הכרעת בית המשפט

במקרה דנן, בית המשפט ציין כי המדינה לא הוכיחה ששלושת גזרי הדין אכן הומצאו לנאשמת. כמו כן, נקבע כי דבריה של הנאשמת לקצין המשטרה לא עלו כדי הודאה בידיעה אודות הפסילה. בית המשפט קבע כי מדבריה של הנאשמת עלה דווקא שהיא סבורה שהיא איננה רשאית לנהוג מתוקף קנסות שהוטלו על הרישיון. דהיינו, הנאשמת לא קשרה בין הפסילה לבין בית המשפט לתעבורה. יתרה מכך, כאשר השוטר שאל את הנאשמת בנוגע להופעות בעבר בבית המשפט, האחרונה לא קישרה בין הופעות אלה לפסילה.

העובדה שהנאשמת לא הופיעה לדיון בעניינה בבית המשפט לתעבורה לא הייתה יכולה להוות עדות לכך שהיא הייתה יכולה לצפות את תוצאותיו. בית המשפט הוסיף כי מדובר גם באישה שאיננה דוברת עברית, אך שגרסתה ודבריה נרשמו על ידי קצין המשטרה בעברית. בסופו של היום, נקבע כי עלו בלבו של בית המשפט השגות באשר לידיעתה של הנאשמת. אי לכך, האחרונה זוכתה מחמת הספק.