האם בית משפט העליון יבטל את הקנס על חניה אסורה?

דרגו את המאמר

בערב חג פסח של שנת 2012, המבקש החנה את רכבו במקום אסור לחניה, בו שולי המדרכה מסומנים בצבעי אדום לבן ובסמוך הוצב שלט המזהיר מפני הטלת קנס מוגדל לרכב חונה. המבקש שרכבו מסומן בתג חניה לנכים, מכיוון שהוא מסיע באופן קבוע את אחותו המוגבלת, קיבל קנס בסך 500 שקל וביקש להישפט.

האם הרכב החונה הפריע לתנועה באופן ממשי?

המבקש העיד כי הוא חנה במקום על מנת לערוך קניות בערב חג וטען כי שאר מקומות החניה באזור היו תפוסים. המבקש טען כי רכבו לא גרם להפרעה ממשית של התנועה, מאחר והכביש רחב ומרווח, והוסיף כי התמרור אינו נראה לעין והוצב בזווית שאינה מתאימה להוראות החוק. עוד טען כי לפי חוק חניה לנכים, הוא רשאי בשל תו הנכים שברשותו, לעמוד גם באזור המסומן באדום לבן, כל עוד הוא אינו מפריע לתנועה.

בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים הורה על קיומו של דיון הוכחות, במהלכו העיד הפקח העירוני שמסר את הדו"ח, כי באזור היו מקומות חניה פנויים והרכב של המבקש הפריע לתנועה באופן ממשי. הטענה בנוגע לזווית התמרור לא הוכחה בידי המבקש ובכל מקרה היה ברור כי החניה במקום אסורה מאחר ואבני השפה סומנו באדום לבן.

בשלב כתיבת הכרעת הדין, התברר כי המבקש עזב את המקום ובית המשפט הרשיע את המבקש בהעדרו. הוא השית עליו קנס בסך 1,000 שקל וחייב אותו בהוצאות משפט בסך 1,500 שקל נוספים.

המבקש ערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בירושלים, אך הערעור נדחה, ונקבע כי היתר החניה לפי חוק חניה לנכים אינו חל במקרה זה. המבקש לא אמר נואש ועתר לבית משפט העליון.

המבקש עצר את הרכב למשך 20 דקות

המבקש הדגיש כי לפי סעיף 2 א לחוק חניה לנכים, נכה בעל תו רשאי לחנות במקום אסור, כאשר אין באזור חניה מסודרת לנכים, או אין חניה מסודרת והחניה אינה מסכנת את עוברי האורח או מונעת מעבר חופשי. המבקש טען כי באותה השעה לא היה מקום חניה חלופי פנוי וכי בניגוד לקביעת בית המשפט, הוא לא הפריע לתנועה באופן ממשי. המבקש הוסיף כי הוא עצר את הרכב למשך 20 דקות בלבד.

בית המשפט קבע כי המבקש חנה במקום אסור, שמלבד הסימון על שפת המדרכה, הוצב שלט שהזהיר את הנהגים מפני קנס מוגדל, עקב חניה במקום. בנסיבות אלה, זמן החניה אינו רלוונטי מאחר ומראש קיימת הפרעה ממשית לתנועה. כמו כן, בעדות המבקש בבית המשפט לעניינים מקומיים, לא טען כי הוא חנה במקום למשך זמן קצר בלבד והוא הוסיף פרט זה רק בעת הערעור.

בית המשפט דחה את הערעור אך ביטל את הוצאות המשפט

בית משפט העליון לא מצא מקום להתערב בהחלטותיהן של הערכאות הקודמות וקבע כי המבקש יחויב בקנס מוגדל, אך עם זאת ביטל את הוצאות המשפט, מאחר וסבר כי אין להשית על המבקש את תשלום ההוצאות, רק מפני שלא הודה באשמה ועזב את המקום לפני מתן הכרעת הדין.

רע"פ 1650/14