נהגת גרמה למותו של רוכב אופניים בעקבות נהיגה רשלנית
דרגו את המאמר |
|
הנאשמת הורשעה בביצוע עבירה של גרימת מוות ברשלנות של רוכב אופניים, בעקבות נהיגה לא אחראית ברכבה הפרטי, לאחר שהיתה ערה למעלה מעשרים שעות ברציפות. בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה, נדרש להכריע בנוגע לעונש הראוי.
הנהגת המשיכה בנסיעה חרף הפגיעה ברוכב האופניים
בחודש אפריל 2011, הנאשמת נהגה בשעת בוקר מוקדמת ברכב פרטי בכביש 40, מכיוון צפון לדרום ולא הבחינה ברוכב אופניים, שרכב בכיוון נסיעתה, בצמוד לפס ההפרדה של השול הימני. מהירות הנסיעה של הרכב היתה 90 קמ"ש, כאשר היא עברה בסמוך לפס ההפרדה ופגעה באחורי האופניים עם החזית הקדמית של הרכב.
רוכב האופניים הועף על הכביש ונגרמו לו חבלות קשות שהובילו למותו במקום. למרות הפגיעה הנאשמת המשיכה בנסיעתה, איבדה את השליטה על הרכב, והתנגשה במעקה הבטיחות, עד שהרכב נעצר במרחק של 180 מטרים ממקום האירוע.
על פי כתב האישום, הנאשמת עבדה כל הלילה והיתה ערה מעל 20 שעות, לכן לא היתה ערנית למתרחש בדרך ולא הבחינה כלל ברוכב האופניים. כמו כן, היא לא ניסתה לבלום את הרכב, לא צפרה ולא סטתה מהכביש, כפי שמתבקש מנהג סביר.
יש לגזור על הנאשמת עונש ברף הגבוה ביותר
המאשימה טענה כי נסיבות התאונה מעידות על רשלנות ברף גבוה, על כן ביקשה להטיל על הנאשמת עונש מאסר בפועל שבין 12 ל- 15 חודשים, פסילת רישיון הנהיגה למשך שנים רבות ופיצוי למשפחתו של המנוח.
מטעם התביעה העיד מנהל מועדון רכיבת האופניים בו רכב המנוח, וסיפר כי המנוח היה רוכב מקצועי ואחראי, והוא היה יכול לסמוך עליו בכל הנוגע להיבטים בטיחותיים. אשתו של המנוח ואביו תיארו את הכאב העצום שהם חווים בעקבות האובדן.
האם יש לגזור על הנאשמת עבודות שירות בשל נסיבות חייה?
מנגד הסנגור ביקש להסתפק במאסר בעבודות שירות, בטענה כי רוכב האופניים נקט בחוסר זהירות קיצוני והוא הוביל ככל הנראה לנסיבות התאונה, בשל רכיבה רשלנית.
בעקבות תסקיר שנערך, עלה כי הנאשמת היא בעלת רקע נורמטיבי כשלחובתה שלוש הרשעות תעבורה בלבד, אך בשל נסיבות חייה הקשות, המליץ קצין המבחן על עונש של עבודות שירות בלבד.
הנאשמת הוסיפה וטענה כי אם היא תישלח למאסר בפועל, בעלה המהגר צפוי לגירוש וזכותו לחיות בארץ תישלל.
הנאשמת לא הביעה חרטה על תוצאות התאונה
בית המשפט קבע כי הנתונים שהוצגו בפניו מעידים על נהיגה רשלנית חמורה, בייחוד בעקבות טענת הנאשמת כי היא היתה ערנית ומפוקסת. בית המשפט לא השתכנע כי הנאשמת הפנימה את תוצאות התאונה, מאחר והיא לא נטלה אחריות מלאה על מעשיה ולא הביעה חרטה. חרף נסיבותיה האישיות והגירוש הצפוי של בעלה, החליט כי אין הצדקה להימנע ממאסר בפועל.
בית המשפט קבע כי יש להחמיר עם נהגים המסכנים את כלל הציבור בשל נהיגה רשלנית ולא אחראית, על מנת להרתיע את הנהגים ולהגביר את המודעות בנוגע לסכנה הטמונה בכבישים. בנסיבות אלה גזר בית המשפט על הנאשמת 15 חודשי מאסר בפועל, שלילת רישיון נהיגה לתקופה של 13 שנים וקנס בסך 10,000 שקל.
גמ"ר 1881-07-11