האם תאונת הדרכים נגרמה בשל רכב שעמד בצד הדרך?

דרגו את המאמר

נהג שהורשע בביצוע עבירות של נהיגה רשלנית, גרימת נזק לרכוש או אדם ועבירה של סטייה מנתיב, הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, בטענה כי תאונת הדרכים התרחשה שלא באשמתו, מכיוון כשרכב נוסף עמד בצד הדרך וחלקו בלט לכביש, על כן לא היתה לו ברירה, אלא לסטות מנתיב הנסיעה.

במהלך חודש דצמבר 2009, נהג הנאשם בשעת צהריים, כשלפתע סטה מנתיב נסיעתו ופגע ברכב שנסע באותה עת בנתיב הנגדי לכיוון נסיעתו. כתוצאה מתאונת הדרכים, נחבלו שני הנהגים ונוסעת, וכלי הרכב המעורבים ניזוקו.

הנהג לא היה יכול להבחין ברכב הנוסף, אלא זמן קצר לפני אירוע התאונה

הנאשם הודה שהתנגש ברכב אחר, אך טען כי הוא לא נהג ברשלנות, אלא ההתנגשות החזיתית בין הרכבים אירעה עקב רכב נוסף, שעצר בשול הדרך, אשר חסם בחלקו את הנתיב ובלט לתוך מסלול נסיעתו, לפיכך הסטייה מהנתיב היתה הכרחית למניעת תאונת דרכים אחרת.

המאשימה הוכיחה מעבר לכל ספק כי הנאשם ביצע עבירות של נהיגה רשלנית וגרימת נזק לרכוש ולאדם, מאחר ולא היתה כל מניעה להבחין ברכב האחר, מפני שהוא לא חסם את שדה הראייה. לכן בית המשפט לתעבורה הרשיעו בעבירות אלה, וזיכה אותו מעבירה של סטייה מנתיב.

הנהג היה יכול להבחין ברכב האחר אם היה שם לב לדרך 

בית משפט הגיע למסקנה, על פי הראיות שהוצגו בפניו, כי הנאשם היה יכול להבחין ברכב הנוסף שחנה בשולי הדרך, מבעוד מועד. עם זאת רשלנותו היא זו שגרמה לתאונה, מאחר והוא לא נתן תשומת לב מספיקה לדרך. על כן גזר על הנאשם קנס בסך 1,800 שקלים, ארבעה חודשי פסילת רישיון בפועל, ושלושה חודשי פסילה על תנאי למשך שלוש שנים.

הנאשם כפר בעובדות כתב האישום, וביקש לבטל את הכרעת הדין, בטענה כי בית משפט לתעבורה הרשיעו בעבירה שהתבססה על עובדות שלא פורטו בכתב האישום, ולא ניתנה לו הזדמנות ראויה להתגונן כנגד המסכת העובדתית שעלתה מחומר הראיות.

מנגד טענה המאשימה כי אין להתערב בגזר הדין, וציינה כי עדותו של הבוחן לא נסתרה או הופרכה והיא אף נתמכה בגרסתו של הנאשם. כמו כן ניתנה לו הזדמנות להתגונן ולברר את הראיות, והעונש שהוטל עליו הוא עונש ראוי, אשר מתחשב בנסיבותיו האישיות, ובהתנהלות נהג הרכב האחר.

בית המשפט המחוזי בחיפה החליט לדחות את הערעור, ולהקל מעט בעונשו של הנאשם. וקבע על סמך העובדות כי המערער גרם בהתנהגותו הרשלנית לתאונת דרכים שבעקבותיה נגרם נזק לרכוש ולאדם, עם זאת מאז האירוע חלפו מעל ארבע שנים וחצי, בהן לא ביצע שום עבירת תנועה, ואף עברו התעבורתי אינו מכביד.

על כן נקבע בסופו של דבר, כי עונש הפסילה בפועל יעמוד על חודשיים בלבד, במקום ארבע חודשים. ויתר רכיבי הענישה שנקבעו על ידי בית המשפט לתעבורה יישארו על כנם.

עפ"ת 23041-10-14