נהג שהפקיר פצוע ביקש להתחשב במצבו הנפשי ולהקל בעונשו

דרגו את המאמר

נהג שהורשע על פי הודאתו בעבירה של הפקרה אחרי פגיעה, הגיש ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, וביקש להפחית בעונשו. זאת לאחר שנגזרו עליו 18 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי ורישיונו נפסל לתקופה בת 7 שנים.

בית משפט העליון נדרש להכריע האם יש להתחשב בנסיבות חייו האישיות, על רקע גילו המבוגר ומאפייני אישיותו, ולהקל בעונשו.

בתחילת חודש אוגוסט 2013, נהג הנאשם, יליד 1947, בכביש עירוני בתל אביב. כאשר לפתע התפרץ הולך רגל אל הכביש, והנאשם פגע בו בעוצמה רבה. כתוצאה מהפגיעה, הולך הרגל הוטח אל שמשת הרכב וניפץ אותה, ונפל מתחת לגלגלי הרכב.

הנאשם הבחין בפצוע, אך מיד נסע לאחור ונמלט מהמקום

הנאשם עצר את הרכב, וראה את הפצוע שרוע על הכביש, אך מיד נמלט מהמקום, מבלי לסייע לו, ומבלי להזעיק עזרה. הולך הרגל הובהל לבית החולים במצב קריטי, כשהוא מורדם ומונשם, עקב פגיעת ראש קשה, ובימים אלה הוא משולב במסגרת טיפול סיעודי.

הנאשם הודה בביצוע עבירה של הפקרה אחרי פגיעה, ונשלח לקבלת תסקיר על מנת לקבוע את עונשו. על פי התסקיר מדובר באדם בשנות השישים לחייו, בעל הפרעה נפשית, הסובל מתסמיני חרדה משמעותיים וטופל במהלך חייו במרפאה פסיכיאטרית בבית חולים לחולי נפש.

הנאשם הביע חרטה וצער רב על השתתפותו בתאונת פגע וברח, וקצין השירות התרשם כי הפקרתו של הולך הרגל הפצוע, והתנהגותו של הנאשם לאחר הפגיעה הקשה, קשורות להעדר חוסן נפשי ולחוסר היכולת להתמודד עם המצב שנקלע אליו.

על פי שירות המבחן מאסר בפועל עלול לגרום לנזק נפשי משמעותי

עוד התרשם כי לא נשקף סיכון להתנהגות פוגענית חוזרת, ובשל התבודדותו מחברת בני אדם וקשייו הרגשיים, עונש מאסר בפועל עשוי להגביר את הסכנה להחמרת התחלואה הנפשית, על כן המליץ להשית עליו עונש מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות.

בית המשפט דחה את המלצת שירות המבחן, ואת חוות הדעת הפסיכיאטרית, וקבע כי לאור חומרת המעשים, אין מנוס מהטלת עונש מאסר ממשי. עם זאת הוא התחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם, בעברו הפלילי הנקי ובחרדה בה הוא מצוי, על כן גזר עליו עונש ברף הנמוך של מתחם הענישה בביצוע עבירה של הפקרה אחרי פגיעה, הכולל: 18 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי ופסילת רישיון נהיגה למשך 7 שנים.

בעת הערעור טען הנאשם כי בית המשפט לא התייחס לחוות דעת פסיכיאטרית, אשר לפיה שיקול דעתו במהלך תאונת הדרכים היה כשל ילד, ולעובדה כי לחרדות מהן סבל היתה השפעה מכרעת על התנהגותו, ואף התעלם מהמלצת שירות המבחן, בנוגע להימנעות ממאסר בפועל. עוד ביקש לקצר את תקופת השלילה, מאחר והוא לא נמצא אחראי לתאונה, ואין לו עבר תעבורתי מכביר, והוא זקוק לרישיון לצורך פרנסתו.

בית משפט העליון ציין כי התנהגותו של המערער ראויה לגינוי ולהוקעה, גם אם לא גרם לתאונה. עם זאת השתכנע כי מדובר במקרה מיוחד עקב נסיבותיו האישיות הייחודיות, בו הוא נדרש להתערב בהחלטת בית המשפט, על דרך של הקלה מסוימת בעונש. על כן קיצר את תקופת המאסר בפועל ל- 14 חודשים במקום - 18 חודשים, וקבע כי יתר רכיבי גזר הדין יוותרו על כנם.

ע"פ 3754/14