האם הנהג התעלם מהשוטרים למרות שהתבקש לעצור בצד?

דרגו את המאמר

נהג כבן 57, הסיע את בתו ברכב, כשהיא לא היתה חגורה. שוטרים שהבחינו בכך, אותתו לנהג שיעצור בצד הדרך, אך הוא התעלם מהוראתם והמשיך בנסיעה עד שנעצר. בנסיבות אלה הנהג הואשם בעבירה של אי ציות לאות עצור של שוטר, ובית משפט השלום לתעבורה בעכו נדרש להכריע האם הנאשם ביצע את העבירה ומהו העונש הראוי.

השוטר העיד כי בחודש ספטמבר 2014, הוא הבחין ברכב שבו ילדה קטנה עומדת מאחור ואינה חגורה בחגורת בטיחות. השוטר נסע בניידת אחרי הרכב, ואותת מספר פעמים לנהג שיעצור, אך הנאשם המשיך בנסיעה ולא עצר בצד, כפי שהתבקש לעשות. לאחר מרדף שנמשך זמן קצר אותר לבסוף הרכב במגרש חנייה, והנהג נעצר.

שוטר נוסף העיד כי הוא אינו זוכר את המקרה בפרטי פרטים, אך זכורה לו הילדה שעמדה ברכב, והמעקב אחרי הנאשם, שביצע עבירת תנועה ואף המשיך בנסיעה, למרות הוראה ברורה ומפורשת לעצור את הרכב ולעמוד בצד הכביש.

הנאשם טען כי חשב שהשוטרים אותתו לרכב אחר, וכלל לא התכוונו אליו

הנאשם כפר באשמה וטען כי באותו היום הוא נסע ברכבו, על מנת להביא את הילדה מחוג בלט. לדבריו הילדה ישבה במושב האחורי, והוא הבחין בניידת המשטרה שנסעה אחריו, ושמע את מערכת הכריזה קוראת לעצור, אך סבר כי הקריאה היתה מכוונת לרכב אחר. עוד טען כי לאורך כל הדרך לא היה מקום לעצור, ובסופו של דבר מצא מקום חנייה, ושם שוחח עם השוטרים.

בחקירה הנגדית הודה הנאשם כי הבחין בסימון השוטרים לעצור את הרכב, אך החליט לפנות לדרכו, ולהחנות על מנת להוריד את בתו ביעד המתוכנן. עוד אישר כי קיבל דוח תעבורה על הסעת הילדה בלא חגורת בטיחות, ואף הכחיש ביצוע עבירה זו, אך לא ביקש להישפט בגינה.

במהלך הדיון המשפטי הנאשם הלין על כך שעוכב זמן רב על ידי השוטרים, עקב חשד לנהיגה בזמן פסילה, ולטענתו השוטרים "חיפשו" אותו, וביקשו לערוך לו דוח בכל מקרה, על כן קיבל שני דוחות, האחד על הסעת נוסעת בלא חגורה והשני על אי ציות לאות עצור.

בית המשפט העדיף את גרסתם של השוטרים על עדות הנאשם

לאחר שמיעת העדויות, העדיף בית המשפט את עדויות השוטרים על עדותו של הנאשם, ודחה את טענת הנאשם כי לא הבין שהשוטרים מתכוונים אליו, ואת הטענה כי הוא לא יכול היה לעצור לפני המקום בו נעצר.

עוד התרשם בית המשפט כי מדובר בדרך עירונית רחבה, וגם אם לא נמצא מקום חנייה מסודר, היו מספר הזדמנויות לעצור את הרכב בצורה בטוחה בצד הכביש.

המאשימה ציינה כי לחובתו של הנאשם 41 הרשעות תעבורה קודמות, ומאחר ואינו הודה במיוחס לו, והורשע בביצוע העבירות, הוא אינו זכאי להקלה בעונש. לפיכך עתרה להטיל עליו מאסר על תנאי, פסילת רישיון נהיגה לתקופה ממשוכת בפועל וקנס כספי.

בסופו של דבר בית המשפט גזר על הנאשם מאסר על תנאי בן 30 ימים למשך שנתיים, פסילת רישיון נהיגה לתקופה של חודש ימים וקנס בסך 1,500 שקלים.

תת"ע 3899-01-14