האם יש להתחשב במצבה הנפשי של הנאשמת שנהגה בזמן פסילה?
דרגו את המאמר |
|
התקבלו 1 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5 |
הנאשמת, הסובלת מהפרעה נפשית ומאובחנת כחולת סכיזופרניה, הורשעה לאחר הודאתה בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה בתוקף ושימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח תקפה. בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה נדרש לקבוע עונש הולם על פי חומרת המעשים והתחשבות בנסיבותיה האישיות.
על פי עובדות כתב האישום, בתחילת שנת 2012, הנאשמת נידונה בהעדרה לפסילת רישיון נהיגה לתקופה של חמישה חודשים, בבית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה. עם זאת היא לא הפקידה כנדרש את הרישיון בבית המשפט, ולאחר כחודש ימים נודע לה דבר הפסילה בעת חקירתה במשטרה. כשלושה חודשים לאחר המשפט, במהלך חודש מרץ 2012, בסביבות השעה ארבע אחר הצהריים, הנאשמת נהגה ללא רישיון ברכב פרטי בתוך העיר רחובות, כאשר היא מודעת לכך שאין לה רישיון ואין פוליסת ביטוח בת תוקף לרכב.
הנאשמת מתקשה להימנע מביצוע עבירות בתחום הנהיגה
מתסקיר שירות המבחן עלה כי הנאשמת בעלת רישיון מאז שנת 1995, ורשומות לחובתה 37 הרשעות בתחום התעבורה. היא מאובחנת כחולת סכיזופרניה וסובלת מהפרעת אישיות גבולית, אולם אינה משתפת פעולה בטיפולים שהוצעו לה לאורך השנים, לפיכך לא ניתן היה להמליץ על ענישה שיקומית.
קצין המבחן התרשם כי הנאשמת מתקשה לקחת אחריות על התנהגותה ואף מתקשה להישמע לחוקי התעבורה ולהימנע מביצוע עבירות תנועה. על כן המליץ על ענישה ברורה וקונקרטית לריצוי מאחורי סורג ובריח, שתציב בפניה גבולות מסודרים.
המאשימה ציינה כי זו פעם רביעית שבה הנאשמת נוהגת בזמן פסילה ופעם שביעית שבה היא נוהגת ללא רישיון נהיגה תקף. וכי ניתנה לה הזדמנות לשקם את חייה, אולם היא לא השכילה לנצל אותה. והמשיכה לנהוג ללא רישיון נהיגה תקף ובזמן פסילה. עוד ציינה כי מתחם הענישה בעבירה של נהיגה בזמן פסילה נע בין 8 עד 18 חודשי מאסר, ועתרה לגזור עליה חרף מצבה הנפשי מאסר בפועל, פסילת רישיון לתקופה ממושכת, ומאסר ופסילה על תנאי.
הסנגור ביקש להסתפק במעצר ולהטיל על הנאשמת ענישה מותנית
מנגד עתר הסנגור להסתפק בתקופת מעצרה של הנאשמת, וציין כי מדובר במעצר ראשון והשהייה בין כתלי הכלא קשה מאוד עבורה. הנאשמת הביעה חרטה כנה על מעשיה, והסנגור ביקש להתחשב במצבה הנפשי הקשה ובנסיבות חייה, ולגזור עליה ענישה מותנית.
לאחר שמיעת טענות הצדדים, ציין בית המשפט כי מתחם הענישה נקבע על פי חומרת המעשים ביחס למידת האשמה של הנהג שעבר על החוק. עוד הוסיף כי מדיניות הענישה אמורה להעביר מסר ברור וקונקרטי לנהג שפגע במעשיו בביטחון הציבור וסיכן את המשתמשים בדרך.
בית המשפט התחשב במצבה הנפשי של הנאשמת, אולם לאור חומרת העבירות והמלצתו של קצין המבחן, החליט לגזור עליה עונש מאסר בפועל ברף הנמוך של מתחם הענישה. בסופו של דבר גזר עונש מאסר לתקופה של שבעה חודשים, מאסר על תנאי לתקופה של עשרה חודשים ופסילת רישיון נהיגה לתקופה של ארבע שנים.
פל"א 8431-03-15