נהיגה ללא רישיון ואי ציות לתמרור ולשוטרים - מה העונש?

דרגו את המאמר

נהגת כבת 22 נהגה ברחוב עירוני בטירת הכרמל, ללא רישיון נהיגה תקף בזמן שהיא כלל אינה מורשית לנהיגה. בנוסף לכך הנהגת לא צייתה לתמרור עצור ולהוראת שוטר במדים, והמשיכה בנסיעה במהירות בלתי סבירה, תוך חציית קו הפרדה רצוף, ולא נתנה להולכי רגל להשלים חצייה במעבר חציה. הנאשמת הודתה בעבירות המיוחסות לה, ובית משפט השלום לתעבורה בחיפה נדרש לקבוע את עונשה.

על פי עובדות כתב האישום, במהלך חודש יולי 2014, הנאשמת, ילידת שנת 1992, נהגה ברכב פרטי בטירת הכרמל, כשהיא כלל אינה מורשית לנהיגה וללא פוליסת ביטוח בת תוקף. הנאשמת לא צייתה לתמרור עצור, על כן ניידת משטרה הורתה לה באמצעות מערכת כריזה, לעצור את הרכב.

הנאשמת לא עצרה, אלא המשיכה בנסיעה תוך נהיגה במהירות בלתי סבירה, ותוך עקיפת רכבים על קו הפרדה רצוף. בנוסף היא לא נתנה זכות קדימה, ואילצה הולכי רגל שעברו במעבר חציה לסגת אל המדרכה כדי שלא להיפגע מרכבה. לבסוף בעקבות חסימת הדרך על ידי הניידת, היא עצרה את הרכב.

הנהגת הודתה כי עשתה טעות והביעה חרטה על מעשיה

הנאשמת טענה כי קרוב משפחתה לקה בהתקף ולכן היא נאלצה לנהוג ללא רישיון ברכב של ידיד שלה, אולם היא הביעה צער רב על מעשיה והודתה כי עשתה טעות. יחד עם זאת ביקשה מבית המשפט להתחשב בנסיבותיה ולהקל בעונשה.

המאשימה טענה כי מדובר בעבירות תעבורה חמורות ביותר, ונהיגה בלתי מורשית מסוכנת לנהג ולכלל המשתמשים בדרך. לפיכך ביקשה להשית על הנאשמת מאסר בפועל לתקופה שבין 15 יום ועד 18 חודשים. בנוסף ביקשה לגזור עליה מאסר מותנה, פסילה לתקופה ארוכה, פסילה על תנאי וקנס.

הסנגור ציין כי למרות שהנאשמת אינה מורשית לנהיגה, היא למדה נהיגה, ועקב נסיבות בריאותיות של קרוב משפחתה, ובלי להפעיל שיקול דעת היא נהגה ברכב ללא רישיון. הנאשמת הביעה חרטה על כך והודתה בעובדות כתב האישום בעת הישיבה הראשונה ובכך חסכה זמן שיפוטי.

הסנגור טען כי מתחם הענישה ההולם בגין עבירה של נהיגה על ידי בלתי מורשה נע בין מאסר על תנאי למאסר לתקופה קצרה קצר ופסילה בפועל למספר חודשים ועד שנה וחצי.

המדינה לא הודיעה על כוונתה לעתור למאסר בפועל בשלב ההקראה

בית המשפט ציין כי הענישה ההולמת לנהג בלתי מורשה בשל חומרת העבירה והסיכון הגבוה כלפי ציבור המשתמשים בדרך, היא מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח. יחד עם זאת המאשימה לא הודיעה על כוונתה לבקש לגזור על הנאשמת מאסר בשלב ההקראה ובטרם הודתה בעובדות כתב האישום, ומכיוון שהיא הודתה בביצוע העבירות בהזדמנות הראשונה, קבע כי לא יהיה זה נכון לגזור עליה עונש מאסר לריצוי בפועל.

בסופו של דבר גזר בית המשפט על הנאשמת פסילת רישיון נהיגה לתקופה של 24 חודשים בפועל, מאסר על תנאי לתקופה של ששה חודשים למשך שלוש שנים, פסילה על תנאי לארבעה חודשים, ותשלום קנס בסך 5,000 שקלים או 50 ימי מאסר תחתיו.

פ"ל 121-01-15