פגיעה בהולכת רגל במעבר חצייה - מה העונש?

דרגו את המאמר

בחודש מאי 2014, בסביבות השעה שבע בבוקר, נהגה הנאשמת ברכב פרטי, סמוך למקום מגוריה ברחוב ראשי בקרית אתא. באותה שעה פסעה על מעבר חצייה הולכת הרגל, והספיקה לעבור מרחק של שני מטרים, עד שהנאשמת פגעה בה וגרמה לחבלות של ממש.

בנסיבות אלו הורשעה הנהגת בעבירות של אי מתן אפשרות להולך רגל להשלים חצייה בבטחה, נהיגה רשלנית והתנהגות שגרמה חבלה של ממש לגוף ונזק לרכוש. בית משפט השלום לתעבורה בחיפה נדרש לקבוע את עונשה.

מתסקיר שירות המבחן עלה כי הנאשמת כבת 55, נשואה ואם לשלושה ילדים, ששניים מהם משרתים בצה"ל. היא עובדת למעלה מעשרים שנה במעבדה של קופת חולים ולחובתה שלוש הרשעות קודמות בתחום התעבורתי. הנאשמת מסרה כי היא סובלת מפוסט טראומה ונמצאת בטיפול פסיכולוגי מאז התאונה, ואף הביעה חשש לאבד את עבודתה במידה וייגזר עליה עונש מאסר.

קצין המבחן התרשם כי הנאשמת הביעה חרטה וצער רב על מעשיה. היא נהגה עד כה באופן אחראי ועצמאי, והתאונה הובילה אותה למשבר נפשי קשה. על כן סבר כי הסיכון להישנות העבירה נמוך והמליץ להטיל עליה צו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 250 שעות, לצד צו מבחן למשך שנה ותשלום פיצויים לנפגעת. בנוסף המליץ לסיים את ההליך מבלי להרשיעה בדין.

המדינה ביקשה להשית על הנאשמת מאסר בפועל

המאשימה ציינה כי הולכת הרגל נפצעה באורח קשה בתאונת הדרכים. היא נאלצה לעבור מספר ניתוחים לרבות השתלת פלטינות ברגלים, וכיום היא עדיין סובלת מחרדות. לאור חומרת הפציעה, יש לטענתה הצדקה להטיל על הנאשמת עונש מאסר בפועל לצד פסילת רישיון ארוכה ורכיבי ענישה נוספים.

הסנגור לא חלק על תוצאותיה החמורות של התאונה, אך ציין כי כיום מצבה של הנפגעת השתפר ונחשב לתקין. בנוסף טען כי מדובר בנאשמת המנהלת אורח חיים נורמטיבי ללא רישום פלילי, והרשעתה בדין עלולה לגרום לה נזק והיא עלולה לאבד את מקום עבודתה. הסנגור ביקש להימנע מהטלת מאסר גם לא בעבודות שירות, מחשש לפגיעה במצבה הנפשי ובעתידה המקצועי.

בית המשפט קבע כי אין מקום להימנע מהרשעה בפלילים

לאחר שמיעת טענות הצדדים, סבר בית המשפט כי מדובר בעבירות חמורות של נהיגה רשלנית בחוסר זהירות, בדרגת רשלנות גבוהה למדי, ותאונת דרכים שבה נפגעה הולכת רגל גרמה לחבלות קשות ביותר, וכי דרגת מידת האשם של הנאשמת, מחייב נשיאה בהרשעה. על כן הגיע למסקנה כי יש להותיר את הרשעתה בעבירות המיוחסות לה ואין מקום להימנע מהרשעה.

בסופו של דבר גזר בית המשפט על הנאשמת 250 שעות שירות לתועלת הציבור, פסילה מלקבל רישיון נהיגה לתקופה של 11 חודשים, ועוד ארבעה חודשי פסילה על תנאי למשך שלוש שנים, צו מבחן למשך שנה וקנס בסך 3000 שקלים. בית המשפט ציין כי מאחר שהנפגעת מנהלת תביעת פיצויים נגד חברות הביטוח בגין נזקי גוף שנגרמו לה עקב תאונת הדרכים, אין מקום לחייב את הנאשמת לשאת באופן אישי בפיצויים.

ת"ד 7862-07-14