בקשה לביטול פסק דין תעבורה, באילו מקרים?

דרגו את המאמר

התקבלו 2 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

על פי סעיף 130 לחוק סדר הדין הפלילי, ניתן לשפוט נהג בעבירות תנועה, כגון: נהיגה במהירות מופרזת, נהיגה בשכרות, נהיגה ללא רישיון וכדומה, לאחר שקיבל זימון להישפט בבית משפט לתעבורה, אך לא התייצב לדין.

החוק קובע כי ניתן לדון נאשם שלא בפניו אם ההזמנה למועד המשך הדיון נמסרה לו בהודעה של בית המשפט בשעת דיון, ואם בית המשפט הזהיר את הנאשם במהלך המשפט שיהיה רשאי לדון שלא בפניו אם לא התייצב, או אם הזמנה בכתב הומצאה לו, שלא באמצעות הסניגור, וכן לסניגור, אם יש לו סניגור, וצוינה בה האזהרה האמורה.

סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי קובע כי בית המשפט רשאי, על פי בקשת הנאשם בעבירות תנועה לבטל את פסק הדין שניתן בהיעדרו, בהתקיים אחד משני תנאים: האחד, כאשר קיימת סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון, והשני, אם בית המשפט השתכנע כי הדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין.

גרימת עיוות דין כתוצאה מהותרת פסק הדין על כנו

את הבקשה על פי סעיף 130(ח) יש להגיש בתוך 30 יום מהיום שהומצא לנאשם פסק הדין. הנאשם יכול לטעון כי הזימון לדיון בבית המשפט לא הגיע לידיו ולהציג ראיות המוכיחות את טענתו. כך למשל טענה נהגת שהורשעה בעבירה של אי ציות לתמרור 302 ונגזרו עליה פסילה על תנאי לשלושה חודשים למשך שלוש שנים וקנס בסך 800 שקלים בהיעדרה.

הנהגת טענה כי הזימון לדיון בבית המשפט לתעבורה לא הגיע אליה, ואף הזימון חזר בציון "לא נדרש" אך הדוור לא סימן כי השאיר הודעה במענה ולא סימן שאין איש בבית. עוד טענה כי פנתה לעו"ד לצורך ייצוגה מבעוד מועד ובמסגרת 90 הימים שלאחר קבלת הדו"ח וביקשה כי ההזמנה לדיון תישלח אל כתובתו של עו"ד וכי לא ויתרה על יומה בבית משפט.

בנוסף ביקשה הנהגת להוכיח את חפותה וטענה כי ייגרם לה עיוות דין חמור אם פסק הדין יישאר על כנו. בית במשפט סבר כי יש מקום לתת למבקשת יומה בבית המשפט בכפוף לתשלום הוצאות והחליט, חרף התנגדות המדינה, לקבל הבקשה לביטול פסק דין לפנים משורת הדין ובכפוף לתשלום הוצאות.

הנאשם לא נהג ברכב ביום ביצוע העבירה

במקרה אחר, נהג שהורשע בהיעדרו בעבירה של נהיגה במהירות העולה על המותר ונגזרו עליו פסילת רישיון נהיגה למשך חודשיים ימים, פסילה על תנאי של 3 חודשים למשך 3 שנים וקנס בסך 1,000 שקלים.

הנהג טען כי לא קיבל את הזימון לדיון בבית המשפט וכי הזימון הגיע לבית הוריו שלא הודיעו לו על כך. עוד הוסיף כי אמנם הרכב בבעלותו אך אביו נהג ברכב ביום ביצוע העבירה. הנהג צירף לבקשה תצהיר מטעם אביו אשר הצהיר כי הוא זה שנהג ברכב במועד הרלוונטי. מנגד המדינה התנגדה לבקשה וטענה כי בוצעה מסירה כנדרש.

לאחר שבית המשפט שקל את טענות הצדדים, הוא החליט לקבל הבקשה, לפנים משורת הדין, בכפוף לתשלום הוצאות על ידי המבקש. וקבע כי משלוח ההזמנה לדיון באמצעות דואר רשום מקים "חזקת מסירה" כאשר על הנמען מוטל הנטל להוכיח כי לא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו. במקרה זה מאישור המסירה עלה כי הזימון לדיון אכן נמסר לידי המבקש והוא אף חתם עליו. עם זאת, לאור טענתו כי אדם אחר נהג ברכב ביום ביצוע העבירה והתצהיר אשר צורף לבקשה, מצא לנכון לקבל הבקשה לביטול פסק הדין.