זיכוי בשל העדר הוכחה במשפט תעבורה, באילו מקרים?

דרגו את המאמר

התקבלו 2 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

נהג אשר עומד למשפט תעבורה בגין ביצוע עבירת תנועה, וטוען לחפותו, רשאי, לאחר הבאת ראיות התביעה בפני בית המשפט, לטעון את טענת "אין להשיב לאשמה", כלומר שיש לזכותו מאשמה בשל העדר הוכחה לכאורה לביצוע העבירה שבה הוא מואשם, מאחר שאין הוכחות לכך שהוא אכן עבר אותה ולאור העובדה כי התביעה לא הוכיחה לכאורה את אשמתו.

"אין להשיב לאשמה" היא טענה משפטית שנאשם במשפט פלילי יכול להעלות עם תום שמיעת ראיות התביעה. משמעות הטענה היא שלאחר שהתביעה סיימה להציג את כל ראיותיה התומכות בכתב האישום, הנאשם לא צריך לטרוח ולהתגונן כי למעשה אין לתביעה תיק נגדו. מדובר בהחלטת ביניים, אשר מזכה את הנאשם מהאישומים שלגביהם התקבלה, והיא כפופה לערעור בסופו של ההליך. במקרה שההחלטה מתייחסת לכלל האישומים שבכתב האישום, ההליך מסתיים בזיכוי בשל העדר הוכחה.

מהי תכלית טענת "אין להשיב לאשמה"?

סעיף 158 לחוק סדר הדין הפלילי מסדיר את הכללים לגבי זיכוי בשל העדר הוכחה לכאורה, וקובע כי במקרה שהסתיימה פרשת התביעה ולא הוכחה האשמה לכאורה, יזכה בית המשפט את הנאשם, בין על פי טענת הנאשם ובין מיוזמתו, לאחר שנתן לתובע להשמיע את דבריו בעניין שבגינו הועמד לדין.

תכלית טענת "אין להשיב לאשמה" היא שיש להביא לסיום המשפט הפלילי, כאשר התביעה לא הרימה את נטל הבאת הראיות באמצעות ראיות לכאוריות להוכחת הנטען בכתב האישום. במצב זה, בית המשפט נדרש לבחון את מסכת הראיות שהציגה התביעה בפניו ואם הובאו ראיות בסיסיות, להוכחת יסודותיה של העבירה יש בהן כדי לחייב את הנאשם להשיב על האשמה.

הודעה על זיכוי הנאשם

על זיכוי בשל העדר הוכחה במשפט תעבורה יחולו הוראות סעיפים 182 ו-183 לחוק סדר הדין הפלילי. כלומר, בתום בירור האשמה יחליט בית המשפט בהכרעת הדין על זיכוי או על הרשעת הנאשם. בית המשפט יקרא את הכרעת הדין ונימוקיה בפומבי, יחתום עליה ויסמן אותה בתאריך הקריאה.

בית המשפט רשאי, במקום לקרוא את הכרעת הדין, למסור לנאשם העתק ממנה ולהסביר את עיקרי תכנה. במקרה של זיכוי בית המשפט יודיע על כך בתחילת הדיון. אם בית המשפט הודיע על זיכוי הנאשם, הוא רשאי לפרש נימוקיו מיד או בתוך 30 ימים מיום ההודעה, או לקרוא את הנימוקים בפומבי, או בכפוף להסכמת הצדדים, להמציאם בכתב את הנימוקים לזיכוי, בתוך 30 ימים לאחר קריאת פסק הדין.

נהגת חדשה טענה כי "אין להשיב לאשמה"

נגד הנאשמת הוגש כתב אישום אשר לפיו, בסוף נובמבר 2017, סמוך לחצות, בשעה שנהגה ברכבה, בכביש 4, נהגה ברכב בהיותה נהגת חדשה, שטרם מלאו לה 21 שנה, והסיעה שלושה נוסעים, ללא מלווה במושב לצידה. בתום פרשת תביעה, ביקשה הנאשמת לזכותה בשל העדר הוכחה לכאורה, בהתאם לסעיף 158 לחוק סדר הדין הפלילי.

מטעם התביעה העידו שתי שוטרות והוגשו ת/1- הזמנה לדין כתב אישום ות/2- תע"צ רישיון נהיגה על שם הנאשמת. אחת השוטרות העידה כי בדקה את רישיון הנהגת ולאחר שראתה כי היא צעירה בת 20, בדקה בני כמה הנוסעים שנמצאו עמה ברכב. השוטרת מסרה כי אינה זוכרת את האירוע וסומכת על האמור בת/1. השוטרת השנייה העידה כי לאחר שהצהירה כי היא זוכרת את האירוע, כי ברכב היו שלושה נוסעים בנוסף לנהגת והיא לקחה תעודות זהות משלושת הנוסעים.

עורך דינה של הנאשמת טען כי אין מחלוקת בין הצדדים באשר לכך שברכב הנאשמת היו שלושה נוסעים אשר מספרי תעודות הזהות שלהם נרשמו בדו"ח. המחלוקת היא בשאלה האם הוכיחה המאשימה את גילם של הנוסעים ברכב. עוד הוסיף כי המאשימה לא עמדה בנטל ההוכחה באשר לגילם של הנוסעים ברכב, וכי מעדות השוטרות נראה כי הנושא לא נבדק כלל ולא ברור מי ביצע את בדיקת תעודות הזהות.

מנגד ביקשה המאשימה לדחות את הבקשה וטענה כי בוצעו בדיקות שלפיהן נמצא כי הנאשמת נהגת חדשה, מתחת לגיל 21, אשר נהגה ברכב עם שלושה נוסעים נוספים ללא מלווה.

לאחר שמיעת טענות הצדדים ועיון בראיות שהציגה התביעה, קבע בית המשפט כי הנאשמת שהיא בת 20 ונהגת חדשה, הסיעה שלושה נוסעים נוספים, שכולם בני 20, מאחר שמספרי תעודות הזהות של שלושת הנוסעים צוינו בנסיבות המקרה, ואף אחד מהם אינו נהג מלווה כמשמעו בחוק.

נוסף על כך, העידה השוטרת מזיכרונה כי הרכב טרם עצירתו היה במצב נסיעה והבחינה בנאשמת בכיסא הנהג. ברכב היו עוד שלושה נוסעים. נלקחו מהם תעודות זהות ונבדק רישיונה של הנהגת. לפיכך נקבע כי די באמור לשמש ראיות לכאורה, להוכחת יסודותיה של העבירה שפרטיה הובאו בכתב האישום. על כן חייב בית המשפט את הנאשמת להשיב על האשמה.

תת"ע 4735-12-17